סיפורים ותולדות צדיקים

דעו לכם כי לא ר' נחמן העיף את מטוס הנייר באמצע השיעור, כי אם אני! וברור לי בלי צל של ספק, כי אילו הייתי מודה באשמה הייתי נזרק מיד מהישיבה ומי יודע מה היה עולה בגורלי

אברהם אבינו בהליכתו ורחל אמנו בבכי שלה מסמנים את הדרך של האדם היהודי להכיר בחסרונות של המציאות הנוכחית, לבכות על המצב הקיים, ואז לשאוף קדימה

עברתי רעידת אדמה, בכיתי יומם ולילה, ליבי נשבר לאלף רסיסים. שאלה אחת ניקרה בי עד התהום: מי אני? למה אני שייך? כלפי חוץ אני ג'ו, סגן הבישוף, ומצפה לי קריירה בכנסייה, אבל בעומק נפשי אני יודע שאני יוסל'ה מקרקוב.

אחד העדים היה יהודי מבוגר בשם אליאס פריד. כאשר הלה שמע ששם משפחתו הוא פרנקלין, שאלו: "האם אתה קשור ללואיס פרנקלין?". "כן", ענה הרב ישראל, "הוא אבי". אליאס התרגש לשמוע זאת וביקש לפוגשו

ההורים ניסו לדבר על לב הנערה שתבטל את השידוך עם הבחור החולני. בתחילה היא סירבה בתוקף, אבל כאשר גברו הלחצים הלכה אל הרופאים שטיפלו בו, והללו השיבו כי להערכתם יוכל לחיות שנה אחת לכל היותר

יעקב עשה את דרכו לתפילת הנעילה והיו לו כיסופים לדבר על היום הקדוש ולזכות את הרבים. בדרך פגש כמה חיילי מג"ב המשרתים במקום, שאחד מהם היה חלש מעט ונשען על חבריו שעודדוהו. יעקב עצר לרגע, פנה אליהם ושאל: "מה לדעתכם חשוב יותר, הצום או התפילות?"

למחרת הביא את הצנצנת עם הזחל לחבר, זואולוג הבקי בבעלי חיים לסוגיהם, וגם כותב עליהם למען לומדי הדף היומי. לאחר בירור קצר התברר כי זהו זחל של פרפר הנקרא "טוואי הברוש". ואז, ממשיך החבר, "זה נפלא מאוד ומדויק מאוד לדף של היום! מהקורים הלבנים של הטוואי הזה הכינו בתקופות הקדומות בדי משי. זהו המשי העתיק, או בלשון חכמינו 'שיראין'"